והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה

אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה

ויעל משם פנואל וידבר אליהם כזאת ויענו אותו אנשי פנואל כאשר ענו אנשי סכות

ויקמו עלי בעלי הגבעה ויסבו עלי את הבית לילה אותי דמו להרג ואת פילגשי ענו ותמת

הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם

ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים אם יהוה האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אתו דבר

והחרישו העם ולא ענו אתו דבר כי מצות המלך היא לאמר לא תענהו

ביום ההוא כרם חמד ענו לה

ויחרישו ולא ענו אתו דבר כי מצות המלך היא לאמר לא תענהו

אם עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו

לכן כה אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל הנני מביא אל יהודה ואל כל יושבי ירושלם את כל הרעה אשר דברתי עליהם יען דברתי אליהם ולא שמעו ואקרא להם ולא ענו

ערות אב גלה בך טמאת הנדה ענו בך

ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו

ענו ליהוה בתודה זמרו לאלהינו בכנור

חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים

והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד

נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה

ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה

ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי

ענו ואמרין לנבוכדנצר מלכא מלכא לעלמין חיי

ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנה על דנה פתגם להתבותך

באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך מלכא טעם ועל אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה