ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם

ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת

על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד

ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו

והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן

ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל

ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל

וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן

ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל

ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל

ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב

אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך

ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך

ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי

ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם

והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה

וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך

ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה

ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי

וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין

ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו

והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך

מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו

ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול

בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה

צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך

ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו

ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה

ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען

ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את

והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו

ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד

ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה

וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם

ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא

למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך

ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו

ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה

וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם

ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר

ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה

ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה

ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו

ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל

ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו

ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים

וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון העיר

ויתמהמה ויחזקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר