וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה

כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו

רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל נשמה

ויכו את כל הנפש אשר בה לפי חרב החרם לא נותר כל נשמה ואת חצור שרף באש

וכל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם לא השאירו כל נשמה

ויראו אפקי ים יגלו מסדות תבל בגערת יהוה מנשמת רוח אפו

ויהי כמלכו הכה את כל בית ירבעם לא השאיר כל נשמה לירבעם עד השמדו כדבר יהוה אשר דבר ביד עבדו אחיה השילני

ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה

חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא

כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת יהוה כנחל גפרית בערה בה

כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה

כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי

שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב

ואמרת לבני עמון שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה

ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה

ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל מגערתך יהוה מנשמת רוח אפך

תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי ישב

נר יהוה נשמת אדם חפש כל חדרי בטן

מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו

את מי הגדת מלין ונשמת מי יצאה ממך

כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי

אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם

רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני

אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף

מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק