בפיהם — 137

the mouth (as the means of blowing), whether literal or figurative (particularly speech); specifically edge, portion or side; adverbially (with preposition) according to

מופעים בתנ״ך

13 ←

דברים 31:19

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל

ירמיה 12:2

נטעתם גם שרשו ילכו גם עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם

יחזקאל 33:31

ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך ואותם לא יעשו כי עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך

מיכה 6:12

אשר עשיריה מלאו חמס וישביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם

צפניה 3:13

שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד

זכריה 14:12

וזאת תהיה המגפה אשר יגף יהוה את כל העמים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו והוא עמד על רגליו ועיניו תמקנה בחריהן ולשונו תמק בפיהם

מילים בעלות אותו ערך גמטריה (137)

to be alert, physically

to be alert, physically

Otsem, the name of two Israelites

properly, to come forth to, i.e. appear or exist

strictly froth at the mouth, i.e.

זפים

137

a Ziphite or inhabitant of Ziph

properly, to come forth to, i.e. appear or exist

מצבה

137

something stationed, i.e. a column or

מצהב

137

to glitter, i.e. be golden in color

strength in various applications

צמאו

137

to thirst