לשונך — 406

the tongue (of man or animals), used literally (as the instrument of licking, eating, or speech), and figuratively (speech, an ingot, a fork of flame, a cove of water)

מופעים בתנ״ך

3 ←

תהלים 34:14

נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה

תהלים 52:4

הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה

שיר השירים 4:11

נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון

מילים בעלות אותו ערך גמטריה (406)

{a royal edict or statute}

to be, exist, happen, become

אקשה

406

properly, to be dense, i.e. tough or severe

Bigtha, a eunuch of Xerxes

בקדש

406

a sacred place or thing

גרגר

406

to pour down the throat

וכשף

406

properly, to whisper aspell, i.e. to inchant or practise magic

Esav, a son of Isaac, including his posterity

נושן

406

properly, to be slack or languid, i.e.

שועל

406

Chatsar-Shual, a place in Palestine

to ascend, intransitively