לשונם — 426

the tongue (of man or animals), used literally (as the instrument of licking, eating, or speech), and figuratively (speech, an ingot, a fork of flame, a cove of water)

מופעים בתנ״ך

12 ←

ישעיה 3:8

כי כשלה ירושלם ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל יהוה למרות עני כבודו

ישעיה 41:17

העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה אני יהוה אענם אלהי ישראל לא אעזבם

ירמיה 9:2

וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואתי לא ידעו נאם יהוה

ירמיה 9:4

ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו

ירמיה 9:7

חץ שוחט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו

ירמיה 23:31

הנני על הנביאם נאם יהוה הלקחים לשונם וינאמו נאם

מילים בעלות אותו ערך גמטריה (426)

Cuth or Cuthah, a province of Assyria

כתו

426

to bruise or violently strike

to strew, i.e. encamp

to do or make, in the broadest sense and widest application

ועשן

426

Ashan, a place in Palestine

ושפם

426

Shapham, an Israelite

נושע

426

properly, to be open, wide or free, i.e.

נעשו

426

to do or make, in the broadest sense and widest application

to do or make, in the broadest sense and widest application

to be heavy, i.e. in a bad sense

אעשנה

426

to do or make, in the broadest sense and widest application

to exist, i.e. be or become, come to pass

something cut, i.e. dressed stone

והיתה

426

to exist, i.e. be or become, come to pass

to do or make, in the broadest sense and widest application

וישלף

426

to pull out, up or off

וישמע

426

to hear intelligently

וישנס

426

to compress